הבעיה בזהב היא שכרייה יכולה להשפיע לרעה על הסביבה. פעילויות כרייה עלולות לגרום לכריתת יערות, מה שמוביל לאובדן המגוון הביולוגי עקב הרס בתי גידול. במילים פשוטות, המשמעות היא שכאשר היער נעלם, לא רק שאתה מאבד את המגוון הרחב של הצמחים הגדלים שם, אלא שלבעלי חיים כבר אין בית ויכולים להיכחד כתוצאה מכך.

השימוש בציאניד וכספית עדיין משתולל בענף, במיוחד בקרב כורים אומנים. ברגע שאלמנטים אלה משוחררים לסביבה, אין דרך להחזיר אותם. כריית זהב בקנה מידה גדול עלולה להרוס מערכת אקולוגית. קנה המידה של חפירה הוא עצום. כשאתה חופר כל כך הרבה כדור הארץ ברציפות במשך זמן רב, הסביבה לא יכולה להילחם. זה מייבש את האדמה, ואי אפשר למלא את המכתשים האלה. אתה פוגע בנוף הפיזי וגם עוקר את החי והצומח באזור.

כרייה יכולה לצבור פסולת רעילה. עבור כריית זהב זה בא בצורה של בוצה, תערובת של משקעים, והכימיקלים המשמשים בכרייה. זה נפטר בדרך כלל בגופי מים טבעיים. מנהרות ואגמים לאוקיאנוסים. כרייה תעשייתית מניבה עפרות זהב, או סלע מרוסק דק או אדמה המכילים כמויות זעירות בלבד של זהב. כספית וציאניד משמשים להפקת הזהב. 

אז למה להשתמש בכספית וציאניד? אמנם יש חלופות בטוחות יותר לאנשים ולסביבה, אבל זה מאוד קל לשימוש בציאניד ובכספית. ובאינדונזיה, למרות שאסור באשרור אמנת מינמטה, כספית זולה וזמינה.

זה מסע ארוך ממציאת זהב ועד שהוא הופך סוף סוף לתכשיטים. נכון לעכשיו, אנחנו עוד לא הגענו לשימוש של זהב נטול מרקורי ב 100% אבל אנחנו בדרך לשם, לומדים, בודקים את כל האפשרויות שיש בעולם.  זה יהיה מהפך מלא בשרשרת האספקה של הסטודיו לעבור מזהב שמקורו לא ידוע עד לשימוש בזהב שניתן להתחקות אחרי המקור שלו באופן מלא לחלוטין. כרגע, אנו רוכשים את הזהב שלנו דרך מקור שלישי, הזהב מגיע ממכרה בדרום אמריקה אשר מאושר על ידי ארגון “סחר עולמי” באנגליה.